שו"ת הרשב"א חלק ה קפ״א

שאלת: ראובן עקר דירתו מעירו לעיר אחרת, וחשב עמהם כל קצבי המס שהטילו עליו עד היום ההוא, ופרע להם משלם כל מה שגזרו והטילו עליו, לפי חשבונן. וכתבו לו שטר הקבלה, שנפרעו ממנו משלם כל המס המגיע לו, עד היום ההוא. ואחר זמן מה, חזר ראובן הנזכר לעירו, ותבעו ממנו מוקדמי הקהל, שלא פרעם משלם כשיצא משם, ועדיין נשאר עליו לשלם קצת מעות, וגם הרבית הבא מחמתם, עד היום הזה. ואומרים: שכשעמדו לחשבון עמו, טעו בחשבון, ויש לו להחזור להחזיר להם הטעות, כדין שותפים שטעו בחשבון, שחוזרין את טעותם. וראובן הנזכר טוען: כבר פרעתי לכם הכל משלם, על פי שבועתי, כל מה שגזרו עלי מוקדמין הקהל, כצאתי מן העיר. וגם השובר שבידי מוכיח, שפרעתי לכם הכל משלם, ונתרצו בי לגמרי. ואיני חייב לכם, לא המעות ולא הרבית, והשובר שבידי מוכיח שכבר פרעתי כל מה שהייתי חייב, באותו זמן, והוא מספיק בו מחילה מכם.

תשובה: אם ראובן זה כופר בכל, ואומר בבירור: שפרע להם כל מה שהוטל עליו; נאמן, מפני שהשובר בידו, ושהמוקדמין הראשונים מודים לו, שפרע הכל ונתנו לו השובר. ואף על פי שהמוקדמין שניים מצאו טעות לפי חשבונם, אולי פרע למוקדמין הראשונים, ושכחו מלכתוב תשלום הפרעון, שהשובר מוכיח, והמוקדמין השניים אינן יכולין לטעון כן בבירור, ולפיכך ראובן פטור. אבל אם ראובן מודה בטעות חשבונם דעכשיו, אין השובר מועיל כלום לזה, ואפילו קנו מידם, משום דקי"ל טעות חוזר, כדאיתא בשלהי פ"ק דגיטין דף יד, בעובדא דהנהו גנאי